Transcription
שבוע טוב לכולם וברוכים הבאים לפרק נוסף בפודקאסט גבולות היגיון. היום איתנו אלד בן אלול, אנתרופולוג, סופר ומורה לחסידות, מחבר הספרים "לא ביקשתי לבוא לעולם", "בחזרה לתמימות" ו"לנצח מלחמה בדרך היהודית". מסעו מעולם האקדמי על החסידות הביא אותו לעסוק בשאלות על ייעוד, על תכלית החיים ועל משמעות, וכמובן להנגיש את הרעיונות האלה לכולם.
אלד, מה נעים, מה קורה?
הכל מעולה. איך אתה מרגיש?
ברוך השם, תודה. איך אתה?
מעולה גם. כיף שאתה פה.
ממש כיף להיות פה. אחלה אנרגיה רגועה. אתה מאוד שלב. היה לנו גם שיחה ככה שיחה מקדימה מאוד טובה, שעצרתי אותה בזמן, כי בקלות יכלה ליצור שיחה שבסוף אני אתבאס עליה שהיא לא הייתה בפרק. זה קורה לי כל הזמן עם אורחים מעניינים שאנחנו מתחילים לדבר ואתה לא יודע לאן זה גוש, ואתה אומר למה לא הייתה פה מצלמה.
כן, גם בסוף אחרי שסוגרים גם נהיים שיחות טובות.
כן, כן. האמת שאתה יודע מה, אני צריך להשאיר את המצלמות פועלות קצת אחרי זה ולתת לצופים עוד איזה חצי דקה של אחרי.
בסיפור חסידות יש מה שנקרא התוועדות, שחסידים יושבים יחד ושותים קצת ומדברים על החיים, על תורה, על משמעות, על זה. ותמיד אומרים שעדות מתחילה כשהיא נגמרת. יש כזה איזה רגע, נקודה שאומר יאללה, נגמר, הולכים הביתה, ואז פתאום משהו אז קורה. כנראה המסגרת לפעמים.
כן, כן. וואלה, אני יכול להתחבר. יש את ה... בפרק ויש את המיח. חוץ לפרק. יש את האוקיי, מצלמות מצלמים, מה אני אומר, איך זה נשמע, על מה אנחנו מדברים, צריך לשמור על הזה. פתאום אתה משתחרר ואתה אומר טוב, אפשר להיות עכשיו במרכאות, אני...
כן. יפה. אז תראה, אלד, אתה עוסק בהרבה תחומים, אנתרופולוגיה, חסידות, אתה גם סופר. אבל אם מישהו מאזין לנו עכשיו ושואל מי זה אלד בן אלול, איך היית מגדיר את עצמך ואת מה שאתה עושה?
אני חושב שאני חוקר של המציאות. אני מחפש אמת, ומאוד מתעניין ב... בטבע האנושי, בחווייה האנושית, במשמעות החיים. וזה מוביל אותי לכל התחומים שהייתי בהם בחיים. כאילו, אם זה אומנות, אם זה אקטיביזם חברתי, אם זה אקדמיה, אנתרופולוגיה, פילוסופיה. ובסופו של דבר, כאילו, עכשיו אני בעיקר ביהדות ובחסידות, ומנסה כאילו לצלול כמה שיותר עמוק לעולמות האלה. אבל זה איפהשהו הכל מקיף את הנקודה הזאתי שאתה מנסה להבין את... את פשר החיים והאדם.
במהלך הדוקטורט שלך, שהיית בלונדון, היית עמוק באקדמיה, ואז גילית את עולם החסידות, נכון?
כן, כן.
מה קרה שם? כאילו, הרגע הזה, סיפרת לי גם בטלפון, שהיה שם איזה רגע שפתאום שינה את המסלול שלך. אתה היית חילוני לפני זה, שהיית דתי?
כן, כן. הייתי הכי... גדלתי בירושלים במסגרות כאילו מאוד ליברליות ופתוחות, ובית מאוד מאוד פתוח ומאפשר. כאילו, זה בית ספרדי, אז תמיד יש מסורת, כאילו, יש יום כיפור וקידוש בשבת והכל. אז... אז ויש סבים וסבתות שאתה... אתה לא מתרחק יותר מדי. זה לא שאי פעם הייתי אנטי או אתאיסט או משהו כזה. אבל ה... החיים היו מאוד קוסמופוליטיים. כאילו, דבר איתי תרבויות מכל המקומות, ובודהיזם, ומה ש... מה שיש לכל העולמות להציע, ולטייל בעולם ולחקור אוכל ותרבות ו... הכל. כאילו, מאוד חופשי. אז זה היה הרקע. ובאמת למדתי בלונדון תואר ראשון ושני ש... באנתרופולוגיה. אז פלוגי זה ממש לחקור את האדם דרך נוף התרבות שלו. זאת אומרת, איך... איך תרבויות שונות במקומות שונים בעולם למעשה מגדלות, הם כמו חממת גידול למופעים שונים של... של אדם. של מה זה להיות בן אדם. אתה יכול ממש לתפוס את החיים בצורה מאוד מאוד שונה. הגוף שלך משתנה כתוצאה מהתרבות, הדברים שאתה אוכל, איך שאתה זז, איך שאתה מדבר, החתך דיבור שלך, הערכים שלך, המשמעות, כל ההסתכלות שלך על הרוחניות, על מה שמעבר לאדם, היא יכולה להיות שונה לגמרי. המגוון הזה הוא היה מרתק בעיניי. ואז דוקטורט התחלתי באוניברסיטת תל אביב בעצם ונשלחתי, שלחתי את עצמי למערב אפריקה, לגאנה, לחקור את ההשפעה של... טכנולוגיות דיגיטליות, זאת אומרת סמארטפונים, רשתות חברתיות, כל ההתפתחות הדיגיטלית ש... שהעולם כרגע חווה, איך היא מתבטאת דווקא שמה. כאילו, דווקא דווקא באפריקה, כי אם יש פה תרבות אחרת, יש פה אנשים אחרים, זה אומר שגם הטכנולוגיה תפגוש אותם במקום אחר. וזה כאילו, זה מה שעניין אותי, השילוב בין טכנולוגיה לתרבויות. אז נחתתי שמה והתחלתי ככה להתערבב איתם ולהיות איתם.
אתה בעיקר שוהה, יש לך המון המון זמן פנוי. אתה... אתה כאילו כל הזמן עובד, אבל אתה לא עושה משהו מוגדר, כי העבודה שלך זה להיות אתה. אתה ממש סופג את עצמך בתוך מציאות אחרת, ואתה מרגיש שהיא אחרת. הכל אחרת.
נשמע מעניין להיות אנתרופולוג. אני פתאום חשבתי על זה תוך כדי. אמרתי לעצמי, לא חשבתי על על סוג לימודים כזה בחיים. אמרתי, אם הייתי עושה תואר עכשיו, אם היית נותן לי את האפשרות, זאת הייתה אחת מהטופ טופ חמש שלי.
אין אדם שלא שואל את עצמו מספר פעמים בחיים מי אני ומה נועדתי לעשות. בשביל לעזור לכם למצוא תשובות, יצרתי שאלון חינמי שעובד על בינה מלאכותית. לוקח את כל התשובות שלכם, מנתח אותם ושולח לכם סיכום שיעזור לכם להבין כבר היום מי נועדתם להיות בפעולות פרקטיות, להתחיל להפוך את זה למציאות. מתנה ממני אליכם. זה כלי פשוט שיעזור לכם להבין במה להתמקד. זה לוקח כמה דקות וזו יכולה להיות המתנה הכי משמעותית שתתנו לעצמכם. אז למה לא לנסות? זה בחינם. תמלאו את הפרטים שלכם, תענו על השאלות ותקבלו את הסיכום ישירות למייל שלכם. אתם יכולים למצוא את הקישור פה למטה בביו או בסטורי. שיהיה לכם בהצלחה.
כן, זה מרתק ממש. זה גם... זה מוגדר כאילו באנתרופולוגיה, מבין ההומניים והכי הומני מבין המדעים. זאת אומרת, זה המקצוע שהוא מצד אחד מאוד פילוסופי והומניסטי, מצד שני יש בו משהו מאוד מדעי, כי אתה בסוף מגיע למקום וזה המעבדה שלך. אתה עובד עם האנשים האלה, אתה אוסף נתונים, אתה מצליב נתונים, אתה... אתה אוסף סיפורי חיים, אתה בוחן התנהגויות, מבנים של... של חברה, של תרבות, של דת, של כלכלה. אתה ממש... יש משהו מאוד מבני בזה. אבל גם יש משהו שאתה מחפש, אתה מעבר. אז... אה... זה היה ממש מעניין. אה... בשבילי זה היה... הייתי עד הסוף במקצוע הזה, מבחינתי זה הה... הדבר הכי מעניין שיש. עד... עד שגיליתי עוד קומה מעל, שטיפסתי כאילו עוד משהו מעל.
אז אוקיי, אז בעצם הייתי שמה עם האנשים. זה אומר שאני די חי את החיים שהם חיים איתם. אה... אם זה ללכת לאכול מה שהם אוכלים, לאכול כמו שהם אוכלים, להתקלח כמו שהם מתקלחים, אה... ללכת איתם לחתונות, ללוויות, אה... ללכת איתם לעבודה ולהיות איתם בעבודה בבוקר, לראות איך... איך הם מחנכים את הילדים. ואני קולט שלמרות שלא באתי לחקור עניינים של דת ולא עניין אותי להתעסק בנושאים של דת, זה כאילו לא אפשרי. כי כי כי הם... אם אתה רוצה להיות איתם ולהבין מה מעסיק אותם ומעניין אותם, זה אמונה. אז אז אתה לא יכול לשים את זה בצד ולהגיד לא, אני חוקר טכנולוגיות. כאילו, זה לא זה לא עובד, כי בסוף זה הוליסטי.
כן. אז אין שיחה שהיא לא... אין שיחה שהיא שיחת חולין. השיחות חולין הן לא שיחות חולין. אה... גם כשאתה נמצא במקום, אתה בדרך כלל לומד את המטבע הלשון קצת, אתה כאילו טיפה לומד את השפה המקומית. הם מדברים בעיקר אנגלית, אבל יש גם כל מיני שפות מקומיות. אתה קצת כזה, אתה צריך ללמוד פתגמים ומשפטים וללמוד את המניירות, איך... איך להיות. אז אז אתה מברך את השם. כאילו, כששואלים אותך מה שלומך, אז התשובה היא בשפה היא כאילו, ברוך השם.
בעצם. כמו אצלנו.
כן. אבל אצלנו אני בחיים לא הייתי אומר ככה. גם אני זוכר ש... כשהתגלתה כבר לענות ככה שם, ושחזרתי לאקדמיה וכש... היו שואלים אותי מה שלומך, ועד היום אני חושב, אני מדבר עם כאילו יותר קולגות מהאקדמיה או משהו, אני כאילו ממש יש בי... יש בי איזה משהו שעוצר את עצמי. כאילו, אני מפחד ש... איך זה יתפס? כאילו, איפה שאני... אני יודע שזה הכי ישראלי, אני גם חושב שזה נהיה יותר ישראלי בשנים האחרונות. אבל איפשהו איך שאני גדלתי, זה היה משהו שלא... לא אומרים. כאילו, מה השתגעת? כאילו, מה זה? אולי היו מתנסים אליך אם היית עונה ככה. אבל שמה היה... הם כאילו שחררו לי איזה... כי אתה... כי אתה אמור להשתייך אליהם בסוף, כמה שאתה יכול. אז כאילו, תזרום איתם. אתה לא בא עכשיו להיות נגד, אתה זורם איתם. אז אתה בכיף. אז אז אז אז זה ברוך השם, וזה להודות להשם, וזה... וזה ללכת איתם לכנסיות. ואתה הולך ל... הכנסיות, ואתה רואה אנשים שהם כאילו רוקדים ושרים בשיא ההתלהבות, במחיאות כפיים, בשמחה, במוזיקה, מתלבשים הכי יפה שיש. וזה הכל ממקום של... של אמונה ושמחת חיים. ויש איזה מאוד מאוד ברור לאנשים מה משמעות החיים. גם עם המציאות הכלכלית והתשתיות הם לא נוחות כמו אצלנו. אז יש איזשהיא שמחה ואיז שהיא שלווה וסדר בחיים. הכל מאוד אמיתי. מה נכון ומה לא נכון, ומה זה משפחה, מה זה בית, מה זה ילדים, מה זה הורה ומה זה ילד, מה זה גבר ומה זה אישה. הכל ההגדרות מאוד ברורות וכולם כאילו פועלים בתוך ההגדרות. ואתה כזה, וואו, אני כאילו כל כך עמוק בפוסט מודרניזם, פירוק של הגדרות. אין דבר כזה גבר, אין דבר כזה אישה, אין דבר כזה דת, אין דבר כזה תרבות, אין אמת אחת. אין... אני כאילו הייתי בכל כך בתהליכים של פירוק באקדמיה. ופתאום אתה בא במקום שהכל מאוד מובנה. זה עשה לי כזה, זה... זה עזה אותי כזה. אה... כי זה היה נראה הרבה יותר פשוט. זה פשוט נעים. יש בזה... היה בזה משהו נעים לחיות את זה ככה.
אז אה... חוץ מזה, אני חושב שמשהו בזמן שמה כאילו פתח אצלי איזשהיא איזשהו חשבון נפש. לאן החיים שלך הולכים? אחרי מה אתה רודף? לאן אתה הולך הולך? ומה תעשה אחרי שתגיע לשם? כאילו, כשתגיע לשם, אז זהו. אה... התחלתי פתאום להריץ קדימה את התרחיש האידיאלי שאני מקבל את התקן ואני נהייה פרופסור ואני מוציא מאמרים ואז אני פשוט עובד בזה עד... עד הפנסיה. וזה מאוד עיכה אותי. כאילו, הרגשתי שאיין משמעות לחיים חוץ מלרדוף אחרי ההישג. ההישגיות שלך. אבל אם אתה שנייה תריץ קדימה, אתה כל כך עסוק לרדוף אחרי זה, אבל בוא שנייה תריץ את הסרט קדימה. מה יקרה כשאתה תגיע? מה יקרה שאתה תגיע לקצה הפירמידה? ואז מה? בשביל מה אני פה? לאן כל זה הולך? אז זה היה לי, זה היה לי כזה מאוד מטלטל.
ולתוך לתוך זה בעצם, אה... אני פוגש שמה את הבורא. אבל לא כמו שתמיד. כי הוא תמיד היה בחיים שלי. אבל אני חושב שיש... יש כאילו שני סוגים. יש אחד שהוא הוא הבורא, זאת אומרת, הוא הכל יכול, הוא הכוח העליון שלך. יש את הקשר הפרטי האישי שלך איתו. זה משהו מאוד אישי. זה כמו כאילו חבר דמיוני כזה שאתה כאילו יש לך את השיחות שלך איתו. אתה יודע שברגעי מצוקה אתה תפנה אליו, תהיה והוא איתך בשו במים. וזה כאילו, אבל אין לו איזשהו אפיון מעבר לזה. יש את כאילו אלוקי אברהם יצחק ויעקב. את ה... את ה... ההוא מהסיפורים. כן. יקוק. כאילו ההוא בדיוק. והוא... אתה כאילו לא יודע אם אולי הוא היה פעם והלך, או שהוא צל של בני אדם, או שאולי הוא כבר שינה את דעתו. הוא לא... הוא לא תופס את הדברים כמו אז.
אז אצלם זה כאילו, הם ראו אותו אותו אחד. הם כל הזמן דיברו על אתה יהודי, אתה חלק מעם ישראל, אתה... אתה ילד של הבורא. הבורא בעצם הוביל אתכם חזרה לארץ שלכם, הוא ריכז אותך מחדש, הוא נתן לכם מחדש את האדמה. אנחנו מחכים לכם שאתם כאילו תהיו... הם אמרו לך כן, כן, כן, שאתם תהיו א... גוי קדוש, שאתם תהיו א... שאתם תקימו בית מקדש, שאתם תהיו עבורנו מודל. אנחנו רואים אותכם כמודל. ואני כזה, וואו, זה לא... זה מאוד אמיתי אצלם. זה מאוד מוחשי. הם... הם רואים אותנו בתור ממש אותו אותו העם הזה שיצא ממצרים והיה בהר סיני. זה אותו אחד. עוד שאותי, אני חושב שבמערכת החינוך ניסו כל המן דוקא לייצר איזשהם הפרדות, לפרק לי את זה. יש את העם ההוא, ההיסטוריה, עם ישראל. אנחנו כאילו העם היהודי הישראלי המודרני. זה לא בדיוק אותו דבר. זה לא... זה אולי איזשהו מיטוס שאנחנו חשוב שנכיר אותו, אבל זה לא רלוונטי לעתיד שלנו. ושמה אתה רואה שזה... אתם יכולים לדמיין את זה אולי אב, אבל אתם אותם אנשים. כלום לא השתנה. אתם אותו עם.
אני אז בקיצור, אני בקיצור, אתה מבין שהכל מתחיל להזדעזע. כאילו, המערכות מתחילות להשתנות. אתה כזה, מה מה אני עושה עם כל זה?
[מוזיקה]
ואז כאילו קיצרתי את את השהות שלי שם, כי הרגשתי שאני... אני אני מוצף ב... אני שנייה חייב לאסוף לתוך עצמי, ושנייה לבנות איזה כלי חדש של מול המציאות שנחשפתי אליה שם.
מה זה היה ממש מטלטל?
כן, ממש ממש. אני זוכר שכאילו התחלתי לקרוא על אנתרופולוגים והאם נוצר מצב מצבים נפשיים כאילו קשים בתוך ה... בתוך השדה. וכאילו מצאתי כן, כמה וכמה מאמרים שמדברים על זה ש... הדבר הזה שאתה תחשוב שאתה כאילו שולף את עצמך החוצה מכל מה שמוכר לך, ואתה לבד, וזה לא טיול שאתה כזה נפגש מעוד ישראלים ויש בית חבד ויש זה. וזה... אתה אתה הכנסת את עצמך כאילו חומר אחד שהכנסת לתוך חומר אחר.
תשמע, זה ממש כמו כאילו הזדמנות לחיות חיים אחרים לגמרי. זה לוקח... זה לא הרבה אנשים זוכים לזה לעשות עם זה את זה. אם בכלל, להוציא את עצמך מהמציאות שלך, לשים את עצמך במציאות אחרת לגמרי. ולא סתם לשים את עצמך שם לחופשה, אלא להיות לחיות את המציאות הזאת.
כן, כן. אז יש... יש באנתרופולוגיה משט אחד היכולות של המקצוע הזה, זה להפוך את המוכר למוזר ואת המוזר למוכר. אז אני חושב שזה ממש מה שהרגשתי. כאילו, הרגשתי שפתאום דווקא כל מה שמוכר לי, החיים שלי, הלבושים שלבשתי, לפני האקדמיה, האוניברסיטאיות, התל אביביות, השמאלניות, הכל. כאילו, כל דבר, החל מפוט, הכל. דבר כאילו פתאום היה לי מוזר. ומה מה שהיה שמה, עבדתי על לייצר מוכרות מולו. אז הוא פתאום המוזר הזה, שזה כאילו אפריקאים, ניהו לי מוכרים. השיחות איתם, וההסתכלות שלהם על החיים, והפשטות, והרצונות הזאת שהיה להם לדברים, הקרקע הזה שהיה להם, זה היה לי פתאום מוכר. אז אז כן, זה היה.
אז אתה מחליט שאתה חותך שם, חוזר לארץ, ומה קורה? מתי אתה בעצם עושה את השינוי ונהיה אדם דתי?
מיד עם החזרה כבר מתחיל לעשות פעולות אחרות. כאילו, אני לא... אני מתחיל להניח תפילין ו... ולשמור שבת בהדרגה. ובעיקר ללמוד. כי הרגשתי ש... שאני לא יודע מי אני באמת. זה היה... אני חושב הכי ההבנה הזאתי של אוקיי, אתה לא חייב להיות... אתה יכול בסוף להגיע למסקנה שאתה תמשיך לחיות את אותם חיים שלך בדיוק, אבל שזה יהיה מתוך ידיעה. כי כרגע אתה לא יודע כלום. אתה לא מספיק יודע מה אתה משאיר מאחור, מה סבא וסבתא שלך הביאו לך, שאתה בוחר להשאיר אצלם, שאתה אומר לזה לא תודה. כאילו, אין לך מספיק ידע. תכלס, רוב האנשים היום, הסיבה שהם לא בתוך... הם לא יכולים להגיד שהם לא בתוך היהדות מתוך מתוך בחירה מודעת, הם לא מתוך הדות, כי הם לא יודעים מה זה. כאילו, רמת הבורות שלנו היא אדירה. מערכת החינוך עשתה עבודה מאוד טובה לתת לנו כאילו איזשהי זהות ישראלית גנרית, שהמהות של היהדות לא עברה שם. אז קודם כל אמרתי, אתה חייב לחנך את עצמך. אתה לא יכול לחקור תרבויות של אחרים ולא להכיר את התרבות של עצמך. כן. אז זה היה כאילו להתחיל לקרוא וללמוד ולמצוא גם את הקולות שיתאימו לי. כאילו, בתור כזה בן אדם שהוא יותר ליברלי וכזה אינטלקטואל, אז אתה צריך למצוא, כן, את הרבנים או את המנהיגים, את הדמויות הרוחניות שיתאימו לך. כאילו, אז התחלתי לשמוע הרב יונתן זקס, והרב אורי שרקי, וכאלה. שמתי לכל מיני כזה לחוברת של "תן חלקנו", שזה מין לימוד יומי כזה של חמש דקות. אני לומד קצת ממש מיסים קטנים, גמרא, משנה, הלכה. אתה מתחיל כאילו לגעת, אתה מתחיל להבין שיש פה משהו שאתה... שואל. הוא מדהים. ממש. ויש פה כל כך הרבה, וזה שלך. ואם אתה לא בזה, אז אז מי יהיה? הם לא יודעים. הם יודעים באפריקה, הם יודעים את החומש, את התנ"ך. זה מה שהם מכירים. הם לא... אין להם את כל המסורת שבעל פה סביב זה. הם לא יודעים איך לפרש את זה נכון. יש להם הרבה מה שנקרא כאילו "lost in translation", הרבה דברים שעבדו בדרך בגלל שזה יצא מהקונטקסט התרבותי המקורי שלו, זה יצא מההקשר של המסורת, וזה שינה שפה. כשאתה לוקח מילה אחת בעברית ואתה צריך לתרגם, אה... אותה, אתה למעשה בוחר משמעות אחת למילה הזאת מתוך 15 משמעויות שהמילה הזאת יכולה להגיד לך. כן. כאילו, באמת, כל מילה, אם היית צריך לתרגם אותה כמו שצריך, היית צריך לתאר אותה בכמה משפטים בשביל שהתרגום יהיה נכון. אז אז אז אז הם פועלים מאיזשהו חוסר. ולך יש הנה, רק קח את זה. רק קח. יש... יש הכל. כאילו, תפתח יוטיוב, תעשה. אז התחלתי ללמוד יותר. אבל היה לי עדיין מין דיסוננס בין אני לא רוצה להיות דתי. כאילו, אני אני אני מרגיש שזה לא התשובה. זה לא הגיוני שזה נכון. כאילו, זה לא הגיוני שכאילו המסקנה היא בסוף שאתה אמור להתלבש בשחור ולעבור לבני ברק ולהיכנס לישיבה ולהיות שם. יש עולם ויש חיים ויש כל כ הרבה רונות וכל כך הרבה אנשים וכל כך הרבה. ומשהו לא הסתדר לי בדבר הזה. וזה נפטר אצלי כשראיתי הרצאה של הרב מני פרידמן שקפצה לי ביוטיוב. לא הכרתי אותו לפני, אבל היה כתוב שמה "מדוע אסור להיות דתיים? רב אומר מדוע אסור להיות דתיים". אה... הוא יודע כנראה לשווק. כן. הוא הרב הכי נצפה ביוטיוב. אז הוא כן חזק מאוד. ואני אומר, טוב, אני לוחץ על הדבר הזה. ואני ז... פשוט הייתי, היה איזה 15 דקות, 20 דקות שעשו לי את הסדר שהייתי צריך. ומאותו רגע פשוט התחלתי לשמוע אותו ב... בשיטתיות רבה. זה היה בדיוק התחיל הקורונה, והיה המון זמן פנוי, ופשוט הייתי שומע אותו, אני חושב ממש נון סטופ. כאילו, במקום לחשוב, אז אתה שומע אותו. אתה שומע שיעורים שלו.
אז אני אסביר לך מה... בטח, אני אשמח. אנחנו ככולנו סקרנים.
אוקיי. דתות. דת זה איזהשהו מבנה שכל תרבות מייצרת, כל קהילה מייצרת. אנשים מייצרים איזשהיא מסגרת שאמורה לעזור להם לקבל הטבות מהכוח העליון. כאילו, מאז ומתמיד משחר האנושות, אנשים יודעים שיש משהו שיותר חזק מהמהם, יש משהו שהוא יותר גדול מהמהם, משהו שמעבר אליהם. ומן הסתם, אם אני אדע לרצות את ה... דבר הזה, את האנרגיה הזו, את הכוח הזה, איך שתקרא לזה, אז יהיה לי טוב. ואם אני אהייה ואם אני לא אדע לרצות אותו, אז יהיה לי לא טוב. אז כל הדתות מתפתחות מאיזשהו ניסיון לשכלל כמה שיותר את המקום הזה של איך להטיב לעצמך דרך המאגר העליון הזה. אז אם ניקח למשל נצרות, אז זה איך להגיע לגן עדן ולהינצל מגיהנום. זה זה הרעיון. אנחנו... אם אתה תצטרף אלינו, ואם אתה תאמין במה שאנחנו מאמינים, אתה תבטיח לעצמך מקום בגן עדן. אם אנחנו מדברים על על איסלאם, אז זה יכול להיות 72 בתולות, זה יכול להיות להשיג שליטה עולמית, הכנעה של האנושות לכוח שלהם, להגיע למקום שיש בו גם גן עדן, שיש שמה נהרות של יין ומיניות חופשית ותענוגות בלתי פוסקים. אה... אם אנחנו מדברים על בודהיזם, אז בודהיזם מדברים על זה שבעצם אדם הוא קלו בלופ של גלגולים א... חסרי תכלית ובלתי פוסקים. והוא כל פעם מתגלגל ומתגלגל ומתגלגל, ועל ידי זה שהוא יתחבר לתוך המדיטציה ויגיע לתודעה גבוהה יותר, הוא יתחבר ל... לאחד, הוא יצליח בעצם לחלץ את עצמו מהלופ של הגלגולים ולהיות במצב של הנירוונה, במצב של ה... של להתכלל לתוך האחד, שהאני שלו יתבטל והוא יתחבר לתוך האנרגיה כללית, וככה הוא ירגיש תענוג אינסופי, שלווה אינסופיים, שמחה אינסופיים. אז הם כולם מבטיחות לך משהו. והיהדות? אתה כזה אומר, מתי היה משתלם להיות יהודי? זה קודם כל בכל החומש לא כתוב שום דבר על לקבל גן עדן, ולא כתוב שום דבר על גיהנום. אין לך שום דבר כזה שם. דבר שני, זה אולי העם ש... ילו משתלם להיות בו? כאילו, זה רדיפות, זה להיות מיעוט כל הזמן. זה... אז מה כן? ביהדות אנחנו רואים ש... הבורא הוא זה שניגש אלינו, אל אברהם אבינו, ואומר לו, לי יש משהו שאני צריך ממך. לי יש איזשהו פרויקט, איזשהו חזון. האם אתה יכול לבצע עבור את המשימה הזאת? אומר לו אברהם, אברהם אומר, הנני. מה אתה צריך? אני פה בשבילך. ואז הוא חוזר אותו דבר, כאילו עם משה רבנו, שאנחנו קוראים בפרשה. הוא בא למשה רבנו, אומר לו, תשמע, יש לי איזה עניין, ואתה... אתה תוכל לעזור לי עם זה. הוא אומר לו, לא, עזוב אותי, אני לא רוצה, אני לא מתאים, אני לא זה, אני לא זה. וא... אומר לו, אבל זה ממש חשוב. ואז הוא בסוף הוא... הוא מתמסר אליו. ובסופו של דבר, כשאנחנו מתכנסים ב... במעמד הר סיני, אז הוא אומר את זה לכולנו. הוא אומר לכולנו, לי יש מטרה, לי יש מטרה. האם אתם יכולים להיות שם עבורי במטרה שלי? אז יהדות זה לא מה אני צריך מהבורא, אלא זה מה הבורא צריך ממני. זה לא איך אני מגלה את הבורא, זה איך הבורא מנסה להתגלות דרכי. זה לא אני עולה למעלה לגן עדן, זה איך הבורא יורד למטה לחיים שלי, איך שהם. ולז... כן. זה זה מהפכני. ומהבחינה הזאת, אי אפשר לקרוא לזה דת. כי גם לא כתוב אף פעם להיות דתי בשום מקום. הוא לא מבקש ממך להיות דתי. הוא מבקש ממך בכל רגע נתון, הוא מסביר לך מה הוא היה צריך שתעשה עבורו, איך הפעולה שלך עכשיו יכולה להיות פעולה ש... ש משרתת את התוכנית הכללית שלו ותורמת לה, או שהיא מקלקלת אותה. זאת השאלה. אתה מקלקל או שאתה תורם? אז השאלה היא פה יותר, האם אני יכול לעשות משהו היום כבן אדם עבור הבורא? זה השאלה. לא האם אני אמור להיות דתי? איך אני אהיה דתי? זה פשוט הוצאתי את כל השאלות האלה ממני. שחררתי את זה לגמרי. זה הבנתי שזה לא יד. כי גם אם אני נגיד אהיה דתי, והצלחתי להיות הדתי הכי מצטיין, זה כמו שהצלחתי להיות האקדמאי הכי מצטיין. כן. כמו שדיברנו על להגיע לפסגה. כן. וזה הטעות שקורת הרבה פעמים בעולם הדת, שמחנכים או שמחנכים ילדים קטנים, אתה תהיה גדול הדור, אתה תהיה תול מיד חכם, אתה כאילו תלך. ושמים להם איזשהי גם בדיוק כמו ששמים לילד לא דתי, שבסוף אומרים לו, אתה המטרה שלך זה להגיע לקצה הפירמידה, להיות להיות הכי מצטיין, להיות הכי טוב. למה זה מטרה? שאני אהיה טוב? מה מעורר בזה השראה? מה מה טוב בזה? חוץ מלי, איך זה טוב למישהו אחר? ומה עושים אחרי זה? לאן כל זה מוביל? אז אתה משחרר את הדבר הזה, ואתה מתחיל לחיות חיים ש... שסובבים סביב השאלה, איך אני יכול להטיב? איך אני יכול לתרום? איך אני יכול לקדם את העולם הזה בדרך שלי, עם המתנות שאני קיבלתי, לקראת הנקודה הכי אידיאלית שלו.
הספר הראשון שלך, "לא ביקשתי לבוא לעולם", שמבוסס על תכנים של הרב מניס פרידמן, הפך למקור השראה לאלפי אנשים דתיים, מסורתיים וחילוניים. ב... התקציר שלו כתוב שהוא עונה על הרבה שאלות. קראתי את התקציר, לא הספקתי לקרוא את הספר. הרבה שאלות שיש לנו כבני אדם. הייתה שם שאלה אחת שתפסה אותי במיוחד: למה אנחנו כאן? אני אשמח ש... תיתן לי את הראייה שלך, וממה שאתה למדת וצורת מהניסיון, למה אתה חושב שאנחנו כאן, ואיך כל זה מתקשר לדת בכלל?
יפה. אז קודם כל, עצם ה... הפניות שלנו לשאול את השאלה הזאת, זה זה מדהים. כי זה זה מעיד על מקום מאוד בשל שאנחנו נמצאים כאנושות, כי זו שאלה שהיום המון אנשים שואלים. זה שאלה מאוד בוערת. למעשה, השאלה הזאת היא כל כך בוערת באנשים שכשהם לא מקבלים תשובה, הם מתאבדים. במקרה הקיצוני, הם נכנסים לחרדות, לדיכאונות, הם בורחים לסמים, להתמכרויות, כי השאלה הזאת מבחינתם זה הכל. עכשיו, עד עכשיו לא היה לנו למי זמן לחשוב על הדבר הזה. איך... איך אני עוברת היום? איך אני משיג אוכל שיהיה על השולחן? איך אני שורד? איך אני בורח? כשאתה במצב של הישרדות, אז אתה לא נכנס לשאלות כאלה. והיום אנחנו פנויים לשאלה הזאת. וככל שאנחנו ככל שהיא מחלחלת יותר אלינו לתודעה, אנחנו מבינים שהיא הכי חשובה. כי אם אני לא יודע למה אני כאן, אז למה? מה בכלל ישרוד? בשביל מה כל כך התאמצו הערים שלי והסבים שלי לברוח מאיפה שהם ברחו ולהתגלגל לאן ש... תגלגלו, ולייבש ביצות ולשתול ולהקים מושבים? בשביל מה הם ימצו כל כך, אם אין לי את השאלה הזאת? כאילו, איך קרה שזו השאלה שאנחנו שואלים רק לקראת הסוף? לא היינו צריכים לשאול אותם דבר הראשון? זה כמו בפירמידת מאסלו, שזה הדבר האחרון בפירמידה. בדיוק. עשו מסלו בעצם בא ואומר, קודם כל בן אדם צריך את התנאים הכי בסיסיים שלו, אוכל, אחרי זה בית, אחרי זה משפחה, אחרי זה כסף, אחרי זה חינוך. בסוף בסוף בסוף, אם יש לו זמן, הוא יכול גם אפילו ככה להיכנס לעולם של משמעות ורוחניות ושאלות שיותר קיומיות. אבל ט... ויקטור פרנקל למשל, הוא הוא די הפך את זה. כי הוא ראה במחנות שמי שהיה במחנות של הנאצים, ולא ידע למה הוא כאן פה בעולם, למה הוא חי, מי שלא שם את המשמעות בתור הערך העליון שלו, לא שרד. זאת אומרת, גם אם היה לך את האופציה לשרוד מבחינה פיזית, כן, מצאת את החתיכת לחם ואת השמיכה ואת האופציה לברוח, אבל אם לא ידעת למה, לא יכולת לשרוד. זה כמו בן אדם שהולך לישון, ובאמת באמת באמת אין לו אין לו שום סיבה לקום, הוא... הוא לא יקום. אנחנו קמים כי יש בנו תמיד איזה משהו שמוצא איזה סיבה. אבל בן אדם שאין לו סיבה לסות, לא יכול לשרוד. אז השאלה למה אנחנו כאן היא שאלה קודם כל ה... כבר לא שאלה פילוסופית, היא שאלה רפואית, היא שאלה קיומית, הכרחית, פרקטית. זה לפני שאתה בכלל עושה, אתה מנסה להתחתן, אתה מנסה לעשות כסף, אתה מנסה להצליח במקצוע שלך, אתה מנסה לקנות בית. למה? כאילו, מ... מי בכלל ביקש להיות פה? אני מצאתי את עצמי פה. לא ביקשו, הסכמתי, לא שאלו. ההורים שלי לא שאלו אותי אם אני מעוניין. יכול להיות שאם היו שואלים אותי, אם יש לי איזה צורך אדיר לבוא לפה, יכול להיות שהייתי מוותר. בעיקר אם היו מרים לי את הניסיונות שזה דורש, את הקשיים שזה דורש. תחשוב שאתה... חז"ל אמרו, נוח לו לאדם שלא היה נברא, לא להיות זה הרבה יותר קל מלהיות. אין אותך, אין לך, אתה לא יכול להיות מוטרד. הטרדות, הדאגות, האשמה, כל הדברים האלה מגיעים כתוצאה מזה שאתה קיים. אז אם יש לך אופציה לא להיות קיים, זה הרבה יותר קל. אז כשאני בא ואני אומר, המטרה שלי זה להיות מנכ"ל של חברת הייטק, או המטרה שלי זה להיות רופא, או אני חייבת להתחתן ולהביא ילדים, או אני חייב זה. כל המטרות האלה שאנשים שמים לעצמם, אם הם לא התחילו מהשאלה, אבל מה המטרה של עצם היותי פה? אז זה סוג של פלסטר על משהו שהוא מבוי סתום. כי להגיד אין משמעות לחיים, החיים זה סתם, זה פשוט רק תהיה, תהנה מהחיים, זה משמעות, אין ערך, אין מטרה, זה איזה התפתחות רנדומלית שלל של תאים שמצאנו את עצמנו ככה. אבל המטרה שלי בחיים זה להיות רופא. אז את... אתה מודע זה שאתה עובד על עצמך כרגע, כי כי כי אם אין מטרה לחיים, אז למה יש לך מטרה? חיים זה לא באמת משנה. זה לא משנה אם אתה תשיג את זה או לא תשיג את זה, כי כל הסיפור הזה לא משנה. נכון? אז אנחנו חייבים להגיע למצב שאנחנו שואלים, למה אני פה? ומבינים את זה שאני לא ביקשתי לבוא לפה. באתי לפה. זה לא צורך שלי. והמחשבה הזאת, יש אנשים שחושבים שהיא עובדת קצת כי יש גם ילדים שאומרים להורים שלהם, אני לא ביקשתי לבוא לעולם. למה אני צריך לסדר את החדר? למה אני צריך לעשות שיעורי בית? כאילו, הם צועקים על ההורים שלהם, למה הבאתם אותי לעולם? באיזה רשות יש מישהו שטבע את ההורים שלו? אפילו באמת, יש איזה עורך דין בהודו שהוא עשה תביעה או טבת ההורים שלו על זה ש... שהם לא... שהם לא ביקשו ממנו רשות והביאו אותו לעולם. אני מקווה שהוא לא זכה, כי זה עלה עכשיו להרבה תביעות. אה... אז ההורים שלו אמרו, ניסינו לשאול אותך, לא מצאנו אותך. והם גם היו אורחי דים, והם אמרו, וגם אותנו לא שאלו. אנחנו רוצים לבוא. אז הם ניצחו. אבל א... לא ביקשנו לבוא לפה. זה אומר שאנחנו לא צריכים להיות פה. זה אומר שאיין לנו באמת צרכים אמיתיים. עכשיו, המחשבה הזאת היא לא צריכה להיות עובדת. היא המחשבה הכי בריאה שיכולה להיות. כי אם אתה תחשוב על זה, כל הבעיות שלך בחיים מגיעות מהמילים "אני צריך". שתי המילים האלה, "אני צריך", הם המקור לכל הכאבים שלנו ולכל הבעיות שלנו. אם אדם חי היום בתודעה שהוא צריך משהו, הוא כבר אדם מתוסכל. הוא מתוסכל כי אני צריך, אבל אין לי. אני צריך, אבל זה לא בדיוק מה שקיבלתי. אני צריך כבוד ולא נותנים לי כבוד. אני צריך תשומת לב ולא נותנים לי תשומת לב. אני צריך כסף, ואיין לי כסף. אני צריך גוף יפה, והגוף שלי לא משהו. אני צריך להיות בריא, ואני לא בריא. אני צריך לטוס לחול ולנוח, אבל אין לי זמן לזה. אז ההבנה שאני לא צריך להיות פה, ולכן אני לא צריך כלום, היא קודם כל המפתח לשפיות שלך, לשביות שלך כבן אדם. אני לא צריך להיות פה, אני לא צריך כלום. אז למה אני פה?
אני תקשיב, עשית לי פה בילד אפ. אני כבר חצי שעה לא מוציא מילה מהפה. הסרת מת. זה בדיוק הזמן לשים פרסומת עכשיו.
טוב. אז למה אני פה? אוקיי. אז המטרת החיים היא לא שלי להיות פה. זה לא שלי. זה לא בבקשה שלי. לא הזמנה שלי. אמרנו שהבורא הוא זה שניגש אלינו. הוא ניגש אלינו. הוא אומר, לי יש מטרה. בגלל זה בראתי את העולם. אתם לא הייתם פה בשביל לזום את הקונספט הזה. זה פרויקט שלי. זאת אומרת, שלי יש מה להשיג ממנו. אם עכשיו העולם יפסיק להתקיים, מי יפסיד מזה? עבור מי זה יהיה טרגדיה? אין... אין עולם, אין אף אחד. זה לא יהיה טרגדיה עבורנו. זה לא יהיה חב לנו. אנחנו לא נצטער על זה. אין אותנו. היחיד שיצא מזה מופסד זה בורא עולם. כי הוא תמיד יהיה. אז האמת היא שהשאלה, למה הוא ברא את העולם? זה שאלה שביהדות כל הזמן עוסקים בה ומבררים אותה. ויש הסבר שהוא ברא את העולם כי הוא טוב, וטבע הטוב זה להטיב. שבעצם הוא חיפש עם מי להטיב. אבל ההסבר הזה הוא יפה, והוא... הוא כתוב בספרים, אבל הוא לא מגיע לשורש. למה? כי הקדוש ברוך הוא, הוא ברא את הטוב. אתה לא יכול להגיד שהוא טוב, כי אנחנו מדברים על המקור של כל החיים. אנחנו מדברים על מה שהיה לפני שהיה הכל. כאילו, הכלום. מה שהיה עוד לא היה כלום. ההתחלה של ה... לפני המפץ הגדול, לפני החלקיק הכי ראשוני. אנחנו מדברים על לא היה כלום. אז מה זה טוב? טוב זה משהו ש... הוא סוג של מוסכמה, משהו נברא. אז להגיד טבע הטוב להטיב, זה נכון רק מרגע שיש טוב. ח... אומרים, אין מלך ללא עם. שבעצם המלך לא יכול להיות מלך אם אין לו עם. אז גם פה. אבל השאלה, אבל מה זה מלך? מה זה אין מלך? אז אנחנו מדברים פה על משהו אין שפט, אין סופי, נשגב, לא מאופיין באיזה משהו. אז יש מה שנקרא תורת החסידות, ש... המייסד שלה זה הבעל שם טוב, והוא יסד אותה לפני בערך 250 שנה, א... קצת יותר. והוא בעצם הבין שאנחנו עכשיו כאנושות נכנסים לעידן שאנחנו בשלים מספיק בשביל באמת לשים את הדגש על למה, למה אנח... ועל פי מדרש, שלא היו הרבה מתעסקים בו יותר מדי במדרש הזה, אבל הוא הביא את המדרש הזה כאילו לחזית. והמדרש הזה אומר, א... שלפני בראשית, לפני שהוא ברא את ששת ימי הבריאה, נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. זה המונח. מה זה אומר? יש איזשהי התאוות רצון פנימי שקורה בתוך הבורא. כי אתה לא יכול להגיד שמשהו השתנה בו, או משהו התרחש, שקרה. כל ה... הסיפור הזה של המפץ הגדול, שני דברים התנגשו אחד בתוך השני. מה זה שניים? איך היו שתיים? למה יה שתיים? תחזור איתי עוד אחורה. אתה תמיד בסוף חייב לחזור לאחד. לאחד שזה ההתחלה של הכל. שתיים שמתנגשים זה כבר לא... זה לא התחלה. אתה מתעלם מזה שאני ואתה. לא הולך מספיק אחורה. אחד כדי שיקרה שינוי באחד, זה לא בגלל שמשהו התנגש בו או משהו הפריע לו, משהו הזיז אותו. השינוי חייב להיות בו. זאת אומרת, הרצון לעשות שינוי חייב להיות בו. כי תיאורטית, אם כל מה שהיה בעולם זה את המים הזאת, אז היא פשוט... אתה נשארת ככה. זהו. אתה נשארת. לא היה קורה כלום. אם יש בעולם רק דבר אחד, אז לא קורה לו כלום. אין שום דבר שיפריע לו. הדרך היחידה שמשהו יקרה זה אם משהו יש בו רצון לייצר שינוי. והרצון הזה זה של הבורא בעצם להיות איתנו, להתאחד איתנו, להתחבר איתנו פה בעולם הזה. בעולם שיש פה בחירה חופשית. אה... בחירה חופשית זה עולה במחיר, שבעצם יש פה... יש פה גם קושי, ויש פה חושך, ויש פה רוע, ויש פה הרבה דברים שהם לא פשוטים בכלל, שהם מאפשרים את הבחירה החופשית. ומתוך הבחירה החופשית נוצר חיבור בינו לבינינו, שהוא חיבור מאוד מאוד נשגב. וזה החיבור שהוא מבקש. הוא מבקש לא להיות לבד. הוא מבקש שאנחנו נהיה שלו, והוא יהיה שלנו. זאת אומרת, זה לא שהוא היה חסר, זה לא שהוא לא היה מושלם. הוא מושלם. הוא המקור לכל, להכל. הוא אינסופי, הוא כל יכול. אבל מבחינתו, הוא אומר, מה טוב בלהיות מושלם? דמן בן אדם שהוא מושלם, יש לו כסף, הוא יפה, הוא חכם, וכל יום הוא חוזר הביתה לבד. אז אנשים אומרים, לא, אבל זה בגלל שבני אדם אז הם צריכים משהו. את מה? אתה צריך מישהי בשביל מה שתבשל לך? אז נגיד שאתה מושלם, אתה...
יודע לבשל? אתה צריך מה בשביל כסף? אתה יודע שא תנקה לך יש לך. אתה לא צריך אותה בשביל שום דבר. אתה מושלם עדיין. מה זה שווה אם אתה באמת מושלם? זה לא אמור להספיק לך. אתה, אתה לא יכול להסתפק במציאות הזאת. אז זה לא שאתה צריך ממנה משהו, אתה צריך אותה. אתה צריך פשוט אותה, לא שום דבר שי תתן לך, שהיא תעשה בשבילך. אתה לא משתמש בה בשביל להשלים איזה חוסר שיש בך, אלא הדבר היחיד שאתה רוצה זה אותה לצידך, איתך, בתוך החיים האלה.
אז מזה אנחנו לומדים? שבורא עולם הוא מושלם, אבל זה לא מעניין אותו להיות מושלם. זה אולי מרשים אותנו. אתה יודע, כשמישהו רואה מישהו מושלם, זה נורא מרשים. אבל המישהו המושלם, אם הוא באמת מושלם, הוא לא מתרשם מעצמו. הוא פשוט הוא. אני, מה שמעניין אותי זה איך אני ואתם יכולים לבנות משהו יחד. לאן החיבור בינינו יכול להוביל את המציאות?
אז ממה שאני מבין, תן לי רגע. אני פשוט מקשיב לך פה ולא בא לי להפריע. ממה שאני מבין, תן לי לראות אם אני מצליח להסביר את זה נכון. יש אלוהים שהוא א-כל יכול, מושלם. נקרא לו אלוהים, נקרא יקום, זה לא משנה. שם יש כוח גדול. והכוח הגדול הזה יכול להתקיים לבד, אבל הוא לא רוצה להתקיים לבד. הוא בוחר להביא אותנו בשביל ליצור פה איזשהיא סינרגיה ביחד שתורמת גם לו. כן.
אז מתוך זה אני מסיק שהתפקיד שלי, הנה אני עונה על השאלה שאני שאלתי. תפקיד שלי הוא בעצם לראות איך אני מוצא את הדרך להגיע אליו, ליישר את עצמי עם הקו הזה שלו, כדי שהדבר זה יתממש, כדי שהחיבור הזה יהיה החיבור שהוא מחפש, או שאתה מתאר כהחיבור הכי נכון. והתפקיד שלי הוא למצוא למה אני כאן בעצם. לא יודע, אולי אני טועה, אבל זה בעצם בשביל ליצור את החיבור הזה, את הקונקשן הזה. כי יש לי את הבחירה החופשית לא ליצור את זה גם. לגמרי נכון, אתה יכול להגיד, אז מה אם אתה רוצה, אני מפנה לזה גם גב. זה, זה, זה בדיוק ה המצב הבלתי אפשרי והכל כך מדהים שהוא שם את עצמו. כי אומרים, אם יש אבן שבורא עולם לא יכול להרים, אז כן, זה נקרא הבחירה שלנו. כי הוא יכול להכריח אותנו לעשות הכל. הוא יכול לברוא הכל, הוא יכול לגרום להכל. אבל אז כל מה שהוא יהיה ימצא את עצמו זה במציאות של בינה מלאכותית שעוד שנייה, עוד שנייה קוראת כבר. אבל כן, זה, זה, זה לא מעניין. זה פשוט הכל יהיה כלול בתוכו. זה הכל יהיה פקודות.
אז המחיר הוא כבד מבחינתו. כל מה שאנחנו חוים, המלחמה, הסבל, הקושי, רציחות, חטיפות, זה תוצאה של זה. שאם אין בחירה, אז כל הסיפור הזה לא שווה. אפשר, אפשר ללכת הביתה. הבחירה היא אדירה פה, היא מאוד מאוד חשובה. והבחירה צריכה להיות פשוט בשאלה האם אני צריך, או האם הוא צריך. תדמיין מה היה קורה אם כל האנושות היו מתעוררים בבוקר במקום לשאול מה הם צריכים, היו שואלים את זה, מה הוא צריך ממני? כן. זהו, אין לך, אין לך יותר בעיות. אין לך יותר בעיות. כי אנחנו אומרים שאנחנו צריכים את האדמה הזאתי, והם אומרים שהם צריכים את האדמה הזאתי. וכל דבר. ובעל ואישה רבים כי היא צריכה ככה והוא צריך ככה. וכל דת כאילו באמת מעוותת את המסר באופן שיתאים למה שהיא צריכה ומה שישתלם לה ומה ששים אותה בתורה שלטת.
איך זה התחיל? בהתפתחות כל הדתות נבעו מתוך היהדות, מתוך מקום שפשוט אמרו הרעיון מוצא חן בעינינו, אבל לא מוצא חן בעינינו שאנחנו לא השליטים של העולם ברעיון הזה. אז אנחנו קצת נשנה אותו באופן שאנחנו נהייה השליטים של העולם, כי זה מה שאנחנו צריכים. אנחנו צריכים כוח, שליטה, משאבים. אבל אם הם היו משחררים את זה רגע, רגע, באמת אומרים מה אתם צריכים? כאילו מה, מה, מה? בואו שנייה תשמעו מה הוא צריך. הכל מסתדר. זה גאולה.
אז איך אני יודע מה הוא צריך ממני ספציפית? מעידן? כן, או כל אחד שמאזין עכשיו. איך אני יודע מה הוא צריך ממני? איך אני יודע מה הייעוד שלי כאן? לאן אני הולך? ומה הצעד הראשון שאני צריך לעשות כדי לגלות את זה? וגם להתחבר לעצמי. אז אני חושב שזה מתחלק לשתי א סוגים של א של של חיפוש. יש את את ההתגלות שלו, שבה הוא גילה לנו בדיוק מה הוא צריך. זאת אומרת, אנחנו יודעים מה הוא צריך שתעשה ביום חול, ומה צריך שתעשה בשבת, מה שתעשה בבוקר, ומה שתעשה בערב. א מה כשאתה מרוויח כסף, כמה מתוך זה תשים לצדקה, וכמה מזה ששמור לעצמך. איך אתה, איך אתה מתייחס לאשתך? א מה הוא צריך שתעשה כשמגיע פסח? מה הוא צריך? יש דברים שיש לנו פשוט ידע אדיר לגבי כל פרט ופרט.
כן, לפני שדיברנו, לפני שהקלטנו, אז סיפרתי לך על הסיפור שהיה יהודי שהגיע לפאב, והוא בא לשתות את הבירה שלו. הוא הזמין בירה ושתה. ואז הבעל שם טוב, אה, בעל שם טוב בעצמו, כאילו דופק לו על הכתף ואומר לו, אני רוצה לספר לך סיפור. אני רוצה לספר לך על על הגרעינים של ה של השעורה שממנה עשו את הבירה הזאתי, שהם היו בשדה, והם יתפללו שהם יוכלו להגיע, שיקט אותם, שהם יצמחו כמו שצריך, שהם יהיו בריאים, שירד עליהם גשם. ואחרי שירד עליהם גשם והם צמחו כמו שצריך, שקטפו אותם ושיקרו אותם, ואז שהם לא ייפלו בשדה, ואז שהם יעברו את התחינה והם ישרדו את התחינה, ואז שהם יעברו את המזקקה ויהפכו לבירה טעימה וטוב. ואז שהם יגיעו לפאב, ואז שהם יגיעו לכוס, שיזמינו אותם וישתו אותם. ועכשיו סוף סוף הגיע היהודי שהולך לשתות אותם. והם רוצים עכשיו, כל הרגע שלהם זה שאתה הולך לברך עליהם, כי אז הם הופכים להיות משהו שמשרת את הבורא. אתה הופך להיות משהו שמשרת את הבורא. כל התהליך האדיר הזה מתנקז לרגע אחד שבו התחברנו יחד, כולנו התחברנו יחד, הטבע, האדם והבורא. ואתה עכשיו בא פשוט לשתות. אז כמובן שהוא נבהל, והוא באמת הבין איזה חשוב זה לעצור שנייה. הוא גם נזכר שזה ההשכרה של של האבא שלו היה באותו יום. והוא טהה אם באמת הבעל שם טוב הגיע בשביל ש הוא יעשה את הברכה הזאתי לזכות אבא שלו, כדי שהוא גם יתחבר עם הנשמות שלמעלה, גם עם הטבע, גם עם הבורא, גם עם עצמו.
אז יש את המקום שאנחנו קיבלנו איזשהו קוד, את מאוד ברור לגבי כל זמן בשנה וזמן ביום, ואייך להתנהג, ממש ומה לעשות. אז, אז אני חושב שקודם כל השאלה היא האם אני יכול לעשות משהו היום, לא כמו שאני, לא בסגנון שלי, כמו שאני רגיל, כמו שאני אוהב, כמו שמשרת אותי, אלא אולי אני יכול קצת ללמוד לגבי איך, איך הוא מעדיף שאני מתנהל עם הכסף שלי, מתנהל עם הדיבור שלי, עם המילים שלי, עם הזמן שלי. אולי אני יכול לחשוב על זה ככה. אחרי זה יש את השאלה היותר פרטית, כי זה איפשהו כללי. יש את השאלה, אוקיי, אבל יש גם עדיין לכל אחד את התרומה הייחודית שלו. אז מה, מה קורה פה? ופה זה תהליך שאני צריך בעצם להסתכל, מה קיבלתי? בן אדם שיש לו, יש אנשים היום שהם שווים כל כך הרבה כסף, שגם אם הם ינסו, הם לא יצליחו לבזבז את כל הכסף שלהם אף פעם. הם לא, הם לא יכולים. וזה סימן למשהו לא בריא. כי לא סתם אנשים משירים כל הזמן עושים אירועים פילנתרופיים וזה, או שהם מדוכאים, או שהם נכנסים לסטרס מכל מיני דברים. כי כשאדם מרגיש שיש לו משהו, אבל המשהו הזה כאילו תקוע אצלו ולא זורם החוצה ממנו, הוא משתגע מזה. אז אני צריך לשאול, מה יש לי? מה יש לי בפיזיות, בכישרונות, ו הכל. גם הסיפור חיים שלי זה משהו שיש לי. אדם לוקח את הסיפור חיים שלו, וזה נכס. מה יש לי ואיך זה יכול להיות כלי שיכול לשרת אותו? זה כבר שאלה יותר אישית. אז יש את השאלה הכללית שמכניסה אותי ל לעם, לתרבות, למסורת, למורשת, לגילויים מאוד מאוד ברורים של קודים ש שעברו, שצריך ללמוד אותם, פשוט. זה דורש לימוד. ויש את השאלה היותר אינטואיטיבית שאני צריך לחקור בתוך עצמי, שזה מה אני נועדתי לתת פה בעולם.
אתה מאמין שבן אדם יכול לחיות חיים מלאים ומשמעותיים גם גם בלי להיות דתי? אז אני חושב שאם אדם ינסה להיות דתי, אז הוא עלול למצוא את עצמו דווקא בחיים קצת מתוסכלים. כי כשאני מנסה להיות דתי, אני שוב מנסה איפשהו לטפח משהו מאוד שקשור בי באגו שלי. והדת גם מבוססת המון פעמים על העניין הזה של אני צריך מלא מלא מלא דברים, ואני צריך להתחנן לבורא, אתה יודע, ביום כיפור שהוא שהוא לא ימיט אותי שנה הבאה, שהוא יתן לי בריאות, שהוא ייתן לי כסף. אני כאילו נזקק, אני תלותי. הוא שם למעלה, בלתי מושג, בלתי נגיע, ואני כל הזמן צריך כאילו אני חי עם התחושה הזאתי של התלויות, של ה הרצון לפתח את עצמי ולהצמיח את עצמי, לצד הנחות הזאתי שאני מוגבל והוא צריך. יש בזה משהו מאוד נרוי, מאוד לא. גם אומרים לך, הוא ברא אותך בשביל להטיב איתך, כאילו. ואם אני לא רוצה, לא מעוניין, מה זה טיבטי? זה טיבטי. אני לא מרגיש שהוא מטיב אטי. אז יש איזה משהו ב, הוא שם אותך כאן כדי לנסות אותך, כדי שאתה תעמוד בניסיונות שלו, ואז אתה תראה אם אתה יכול להגיע לגן עדן או לגיהנום. ואתה כזה, עזוב אותי, כל הזמן צריך להתפלל ולבקש. כן. אז אתה טבוע בתוך, אתה רואה איזה מישהו שהוא דתי שהוא מבסוט, אז החברים הדתיים שלו, מה הוא עשה? הוא נראה לי מאושר מדי. יש פה משהו חשוד. כאילו זה יכול להיות משהו כזה, שכל החיים שלך זה זה אסור ולא ואני צריך.
אז אנחנו מדברים פה על משהו אחר. אנחנו מדברים על משהו שהבן אדם צריך להבין קודם כל שהוא שהוא לא צריך כלום. אני חושב ש בלי זה הוא לא באמת יכול להבין את ה את המשמעות של למה הוא פה. הוא לא יול להבין את את הערך שמה שיש לו לתת. כי אתה כל כך עסוק בלמ את הצרכים שלך. מי אני ששמח אחרים? קודם כל אני צריך לשמח את עצמי. איך אני אוהב אחרים? אני, ודם, כל צריך לאהוב את עצמי. נכון. זה השיח. מתי מגיע הרגע הזה שסיימת? מישהו אי פעם מתעורר ואמר תשמעו, סיימתי לאהוב את עצמי, סיימתי לשמח את עצמי, עשיתי מספיק כסף, פיתחתי את עצמי מספיק, את התודעה שלי, פתרתי את כל הבעיות שלי. מה ההורים שלי? עכשיו אני זמין לטפל באחרים. וואי, אתה יודע שזה מחשבה שליוותה אותי הרבה שנים, ממש מגיל צעיר. רציתי להרוויח כסף, רציתי להיות עשיר. והקמתי עסקים באינטרנט, וכל המטרה היייתה בעצם להצליח לעגור לדאוג לעצמי. ראיתי רק את עצמי, את עצמי ואת הסובבים אותי, אם זה הבת זוג שלי או הילדים שהגיעו. ווזה ממש נפל עליי באיזשהו שלב שאני כל כך הרבה זמן תקוע בעצמי, וזה זה כמו איזה מעגל סגור. זה כאילו את רודף אחרי הזנב של עצמך, וזה אף פעם לא מסתיים. ואני זוכר שעברתי איזשהו תקופה קשה בחיים, איזה משבר כזה, שפתאום הוציא אותי לרגע מה מהראייה הזאתי, שינה לי את את המשקפיים. ופתאום אמרתי, רגע, וואי, כמה זמן לא לא נתתי, סתם, לא עשיתי משהו בשביל אחרים, סתם. כמה זמן הנתינה שלי עבור אחרים לא היייתה בפוקוס העיקרי? היא הייתה כדרך אגב, היא היייתה אם הצלחתי לדאוג לעצמי למה שרציתי, אז אני יכול לתת גם, בוא ניתן. אבל מתי שמתי את זה בפריורטי? אין כמו משבר קטן כזה לזעזע את המערכת. ומשם נולד הפודקאסט. דרך אגב, הפודקאסט לא התחיל ממקום של כסף, ולא באתי למכור כלום, שום, לא לקדם שום דבר. זה לא היה, זה היה נטו, איפה אני מביא את המתנות שלי לידי ביטוי, מה שדיברנו מקודם, ואיפה אני נותן, איפה אני נותן, אבל באמת. ו ברוך השם, הנה, אני גם אומר, אשתי אמרה לי פני אתמול, דיברנו, נראה לי שלשום. הא אומרת לי, אתה יודע שאתה אומר הרבה ברוך השם. עכשיו אני לא דתי, גדלתי בבית מסורתי, אבל זה משהו שנתפס לי כזה. ופתאום כשזה בא מהמקום הזה, אז גם הרגשתי הרבה יותר טוב, גם הדברים הצלי ו הרבה יותר טוב, וגם אנשים נמשכו, בין אם זה המאזינים, או בין אם זה האורחים ש. אני לא אשכח את זה עוד בהתחלה, אתה יודע, כשאתה מתחיל, אז לא הרבה רוצים להגיע, אין עדיין, אין האזנות, אין עוקבים, אין זה. כל אחד יש אינטרסים בסוף אישיים גם לאנשים שבאים לפה. והיה משפט שחזר על עצמו ששלחתי את ההודעות בתקופה הראשונה שאמרו לי, אתה יודע, עידן, ההודעה שלך מאוד נגעה בי, מאוד רגשה, ואפילו שלא ככה ולא ככה, בא לי לבוא. וזה היה איזה איזה גושפנקה מבחינתי, איזה אישור של הנה, אתה רואה, כשאתה יוצא מעצמך, כשאתה עושה משהו עבור אחרים, ואתה שם את זה בפריורטי, הדברים מסתדרים. וואו, לגמרי. וזה, וזה אני חושב שזה שקר כל כך לא בריא שמוכרים לנו גם בעולמות הטיפול, שהקטע הזה של קודם כל אתה, כדי שתהייה זמין לאחרים, זה לא עובד ככה. כבר אני לא רוצה עוד מעצמי. כל הבעיות שלי זה העצמי. אל תיתן לי עוד מזה. לא, קח לעצמך זמן, דוו תפתח את עצמך, תהיה עם עצמך, תתפח עצמך. לא, לא, לא, לא, לא. אתה יכול אלי להוריד קצת מהאני הזה שלי, כי הני הזה שלי זה הסיבה שאני בחרדות. אל תמכור לי עוד אני. אני לא יכול לשמוע יותר פרסומות שאני צריך ככה, ואני צריך את הקרם הזה, ואני צריך את המכונית הזאתי, ואני צריך את הביטוח הזה. מתקשרים אליך מחברת ביתוח, זהזהזה סרט אימה, שיחה של סוכן ביטוח שהוא מסביר לך את כל הצרכים של הרפואיים שלך, והזה. אתה כאילו, א אני לא רוצה יותר לשמוע על מה אני צריך.
הכוח של הרבי מלובביץ' היה שאחרי השואה, שאחרי שהוא ניצל בעצמו מהשואה, ואחרי שכל העולם היהודי היה מרוצץ ושבור ומיואש, הוא בא ואמר, יש לכם משימה. לא קחו זמן, תעשו טיפולים פסיכולוגיים, תשתקו, כאילו, תנוכו. לא, יש לכם משימה. העולם צריך אותכם. הבורא צריך אותכם. אתם הכרחיים, אתם חיוניים. אין זמן, אין רגע דל. צאו לדרך. ככה הוא ככה הוא שיקם את הכל.
הזכרת לי גם ששמעתי ראיון עם מישהי ש נחטפה לעזה, והיא חזרה. והיא מספרת ש היה לה היה איזשהו רגע ש א השומר, כנראה המחבל, הוא כנראה חיבב אותה או לא יודע מה, והוא החליט לתת לה א פיטה לחם ולכל השאר לא. והיתה מאוד מאוד רעבה, לא אוכלים שמה בקושי. והיא מחזיקה את הפיטה, והיא פשוט אומרת לעצמה, זה שיש לי עכשיו את הפיה פיטה הזאת, זה אומר שהיא שלי. והיא אמרה שהיא ממש הרגישה את הנשמה שלה מדברת אליה באותו רגע ואומרת לה, לא כל מה שיש לך הוא שלך. זה שיש לך משהו, זה לא אומר שהוא שלך. זה מטורף. והיא פשוט הבינה שה שהיא חייבת לחלק את זה עם כולם. שאיין שום משמעות לפיטה הזו. אני באמת חושב שאם היא לא הייתה עושה את זה, יכול להיות שהיא הייתה כאילו שבעה יותר באותו רגע, אבל יכול להיות שהיא לא הייתה שורדת. אני חושב שהסיבה שהיא שרדה, והיא גם מדברת על זה, ה אמנם פיזית נשארה הרבה יותר רעבה בגלל הבחירה הזאתי, אבל היא שרדה. היה משמעות, היה ערך, היה מטרה, היה חיבור. ועכשיו היא פה איתנו. זה, זה סוד החיים.
אלד, אנחנו לקראת סוף הפרק. אני לא יודע אם אתה שם לב, אבל הזמן טס. תנו פה, אנחנו כבר מעל שעה. וואלה, כן. לא, לא שמתי לב. יש לי עוד מלא שאלות שאני רוצה לשאול אותך. ואני רוצה ככה לסכם את זה. אם היית יכול להשאיר את המאזינים שלנו עם מסר אחד שישאר איתם אחרי הפרק הזה, מה הוא היה? בכל רגע נתון ניצבת בפניכם השאלה האם אני רוצה להיות נצרח, כלומר שיצטרכו אותי בעולם, או שאני זה שצריך? האם אני הולך להיות התלותי, השואב, המבקש אישורים, מבקש לקבל, או שאני עכשיו מבקש לתת מתוך הרגע הזה? ככל שאתם תצליחו לאמן את התודעה שלכם, את השרירים הרגשיים שלכם, לצד הנותן, אתם תבינו שאתם הרבה יותר חזקים ממה שאתם מדמיינים, ואתם תבינו שיש לכם, יש בתוככם אוצר בלתי נדלה שרק מחכה להתפרץ החוצה. ו החיבור ש שלכם עם ה עם האינסוף, עם האור האינסופי הזה שמבקש שלהיות אור אינסופי, לא, לא, לא, לא מספיק לו, לא מעניין אותו, הוא מבקש להיות אור אינסופי איתך, איתך, יחד איתכם, בתוככם. ויש לכם את האופציה לייצר את החיבור הזה.
וואו, איזה מסר. איזה מסר חזק. נגעת לי בנשמה תוך כדי שאמרת את זה. באמת, פתאום גרמת לי לחשוב. אני בטוח שגם המאזינים מרגישים את זה עכשיו. פתאום גרמת לי לחשוב, איפה אני יכול לתת יותר? איפה צריכים אותי יותר? אני עושה היום, אבל תמיד אפשר יותר. אני עדיין מתעסק בעצמי, וכולנו מתעסקים בעצמנו, אבל אני חושב שזה גם אף פעם לא נגמר. זה מין כזה מסע שלא לא מסתיים אף פעם. אבל ללכת עם השאלה הזאת כלו, איפה, איפה אני יכול לתת יותר? איפה צריכים אותי יותר? כן, זה אנחנו תמיד, הקונפליקט הזה, כי נבנ באופן זה ספר התניה של האדמור הזקן, שלא סיפרתי, אבל שהתחלתי בעצם כשחזרתי מאפריקה, אז גם התחלתי ללמוד את ספר התניה, וזה ממש כאילו היום אני גם מלמד אותו. ו ואני מאוד רואה את התהליכים שאנשים עוברים. זה הספר הזה אומר שבעצם יש באדם ממש כמו שתי ישויות שבתוכו, שממש שוכנות בתוכו שני קולות פנימיים, שתי נפשות. שאחד זה באמת הקריאה הגבוהה הזאתי, הקריאה הזאתי לתרום, לתת, להתחבר, הנקודה המאוד קדושה בבן אדם, מה שאותה חטופה שהיא צינה, שהיא הרגישה את זה פשוט מדבר אליה ואומר לה, זה לא שלך. עליכם ויש בך את הקול הראשוני יותר, ההישרדותי, האינסטינקטיבי, הפרוידיאני, החייתי, שכל הזמן מבקש לקבל. והמתח הזה בין שני הצדדים, זה המתח ש שו אנחנו עובדים. וזה דרך ספר התניה אתה לומד ממש לחיות ב עם המתח הפנימי הזה. ואני רואה את התהליכים שאנשים שמה עוברים דרך הלימוד, כאילו הם מקבלים פשוט ארגז כלים חדש להבין את עצמם. אז אתה צודק, זה זה מאבק, זה זה זה מאבק שזה אומר גם, זה ההזדמנות לנצח כל הזמן. אתה יודע, גרמת לי לחשוב עכשיו על מקומות בחיים שלי, ש שצריכים אותי, ואני לא שם. שכאילו אלוהים, הייקום מסמן לי, כאילו הנה, תודע, כמו שאומרים, לא זוכר מי זה היה, אברהם, משה, אני כבר, אני לא בקיא, אבל בדרך כלל זה קורה עם כל המנהיגים, שהוא אומר להם, תעשה את זה, והם אומרים, לא, כל הזמן, אני לא רוצה, זה לא לא בשבילי, לא רוצה את האחריות הזאת, לא בא לי. ופתאום אני חושב על החיים שלי, ויש לי כבר, יש לי כמה תחומים כאלה שמלווים אותי, שאני יודע שצריכים אותי שם, ואולי אני לא עושה מספיק, או לא, או לא א א מתמסר ב-100 א. להבין ששם המתנה שלי, שמה אני יכול לתרום הכי הרבה, כי אני ממש מזדהה. ואני עלה לי איזה כזה משפט סביב זה, כי אני גם חווה את זה הרבה. החיים שמבקשים להתגלות דרכך. החיים שאמורים לקרות לך, איפה הם יקרו? אתה רק צריך להגיע, כאילו ש up. איפה שאתה רואה שדופקים לך בדלת, ואתה רואה, אתה מרגיש את זה, שזה. אז אל תפחד מזה, פשוט תגיע. כל מה שאתה צריך זה להגיע, וזה השער יקרה. וואו, יפה.
אלד, בן אלול, יש לי קונספט בפודקאסט שאני מחבר בין האורחים שמגיעים לפה. כל אורח עונה על שאלה מהאורח הקודם ומעביר שאלה לאורח הבא. אוקיי? אז השאלה מהאורח הקודם היא, מה הדבר הראשון שאתה רוצה לשנות בעצמך בשנת 2025? וואו, אני רוצה לנצל את הזמן שלי הרבה יותר טוב. א אני רוצה שהפלאפון לא יתפוס כל כך בנוכחות מהזמן שלי, שאני אצליח איכשהו להבין איך הכלי הזה באמת משרת אותי תמיד, ואני לא משרת אותו. ושארגיש שבסוף יום, שבאמת ניצלתי את היום הזה כמו שצריך.
מדהים. איזה שאלה הית רוצה להעביר לאורח או לאורחת הבאים שלנו? וואי, אני צריך לחשוב על זה. א זה יכול להיות כל סוג של שאלה, בין אם זה שאלה כללית, שאלה פילוסופית, שאלה אישית, מה שעולה לך. אז אולי א ברוח הדברים שדיברנו, השאלה היא תהיה, מתי בפעם האחרונה נתקלת, או נתקלת בסיטואציה ש היה פה מתח מאוד חזק בין מה שאני צריך לבין מה שצריכים ממני, ומה הייתה הבחירה?
וואו, אלד בן אלול, אני רוצה להגיד לך תודה רבה. היה לי מרתק. אני, אני חושב ששתקתי 90, 95 א מהפרק, כי היה לי ככל כך מעניין. אני מאוד אוהב את את הגישה שלך, את הסיפור שלך, את האנרגיה. גם מאוד שלב, מאוד רגוע, מאוד נעים. היה לי כיף להקשיב. נגעת לי בעמוק בנשמה. אז תודה רבה. תודה על הזדמנות. ממש.
[מוזיקה]
oh
[מוזיקה]