Transcription
המצפן לבני צה"ל חייב להיות מצרים. חייבים לבנות. להילחם.
ישראל تستعد למפגש צבאי נגד מצרים וטורקיה. והצבא המצרי מציג שוב תמונות של כוחותיו הפועלים בסומליה.
האיש הזה אינו אדם רגיל. שמו אמיר אביבי, תת-אלוף במילואים בצה"ל, והיה מפקד חטיבה צבאית. לאחר פרישתו, הוא הקים את מה שידוע כ"תנועת הביטחוניסטים", הכוללת מפקדי ביטחון לשעבר בישראל. יש לו נוכחות בתקשורת ובמרכזי חשיבה ומחקר צבאיים ישראליים. הוא היה אחד המקדמים של תוכנית גירוש הפלסטינים והתיישבותם בסיני.
כאן האיש הזה מזהיר מפני הברית המצרית-טורקית.
טורקיה ומצרים חתמו על הסכם שיתוף פעולה. אביבי לא הגיע במקרה, אלא התזמן ישירות עם ההכרזה על העלאת רמת הברית האסטרטגית בין קהיר לאנקרה, שתכלול העמקת שיתוף פעולה צבאי רחב היקף. זה עורר חששות גדולים בישראל, עד כדי כך שראש ממשלת ישראל הזהיר במהלך ישיבה סגורה בכנסת מפני התעצמות כוחו של הצבא המצרי, והצורך לפקח על המצב ולמנוע את גידול כוחו, לדבריו.
אבל למה כל החשש הזה מכוחו של הצבא המצרי והאזהרה מפני הברית המצרית-טורקית?
כדי להבין את התודעה הישראלית, עלינו לחזור עשרות שנים אחורה. החשש מחוסר עומק אסטרטגי וממגבלות כוח אדם שלט בישראל. לכן, הוגיה, ובראשם בן-גוריון, גיבשו אסטרטגיה שראתה כי מפגש עם יריביה האזוריים מחייב יצירת קשרים עם מדינות בסביבה האזורית כדי להתגבר על בידוד ולכתר את יריביה האסטרטגיים. גישה זו נודעה בשם "דוקטרינת הפריפריה" ונשארה בחזית האג'נדה הדיפלומטית הישראלית.
אתיופיה הייתה אחת המדינות המיועדות לברית זו, כשהיא גבלה באותה עת בים האדום. אך עצמאות אריתריאה מנעה ממנה גישה ימית. למרות זאת, היא נותרה גורם מכריע בלחץ על מצרים בנושא המים, בפרט, עם שאיפות ישראליות מתמידות לאפשר לאתיופיה לחזור לים האדום כדי לחנוק את מצרים דרך באב אל-מנדב ולשלוט במעבר הסחר של מדינה גדולה אחרת, ערב הסעודית.
לכן, הכרתה של ישראל באזור סומלילנד הבדלנית אינה מפתיעה. היא שואפת להגשים את תוכניתה הישנה להתמקם בפתח ים סוף ולאפשר לאתיופיה, בת בריתה, גישה לחופיה.
כאן, מצרים הפכה את הקערה על פיה. היא הייתה מודעת מזה עשרות שנים לכל פרטי התוכנית הזו, אך כניסתה לתוקף חייבה תנועה מהירה יותר.
"מצרים מחדשת את אישור עמדתה האיתנה התומכת באחדות סומליה השכנה ושלמותה הטריטוריאלית, ודוחה באופן מוחלט כל צעדים הפוגעים באחדות זו, לרבות הכרה בעצמאות של כל חלק משטחה."
ההשפעה המצרית חזרה לקרן אפריקה בכל הכוח, ובפרט דרך סומליה, מדינה בעלת מיקום חיוני ביותר למצרים. היא גובלת בפתח ים סוף ומצויה בסמוך לאתיופיה. הנוכחות המצרית שם אינה צריכה להיות רק דיפלומטית או מסחרית, אלא גם צבאית.
זהו חלק מהכוחות המצריים הנמצאים כעת בדרכם לסומליה. חלק מהנשק והציוד הצבאי שלהם הוצג בנוכחות נשיא סומליה. משימתם של כוחות אלו היא לתמוך בבעלת בריתה האסטרטגית של מצרים בקרן אפריקה, ולחסום כל נוכחות צבאית של ישראל או אתיופיה באזור זה.
מהלך זה משתלב עם ברית מצרית עם אריתריאה, ג'יבוטי ומדינות אפריקאיות נוספות, בהן מצרים מבצעת תנועות אינטנסיביות.
ולאור כך שטורקיה בעלת השפעה חזקה בקרן אפריקה, שבנתה במשך עשרות שנים, ויש לה את הבסיס הצבאי הגדול ביותר מחוץ לגבולותיה בסומליה, הברית איתה היא הכרח אסטרטגי.
כאן, הדאגה בישראל גוברת. נחתמו עסקאות הגנה ענקיות, שכללו את רכישת מערכת ההגנה האווירית הטורקית "טולגה" על ידי מצרים, הקמת מפעל משותף לייצור תחמושת לטווח ארוך בתוך מצרים, ושיתוף פעולה בייצור מל"ט "חמזה" במצרים בשיתוף פעולה עם חברות הגנה טורקיות.
מצרים וטורקיה הן שתי המעצמות הצבאיות הגדולות באזור. וכניסתה של ערב הסעודית עם משקלה הכלכלי והצבאי משלימה את חוזה הברית הברזלי. ערב הסעודית חתמה עם סומליה על הסכם לחיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני והצבאי בין מוגדישו לריאד, מה שנחשב להצטרפות ישירה של ערב הסעודית למצרים בסומליה.
וכך, אסטרטגיית המצור על ישראל בקרן אפריקה מגיעה לשיאה. על ידי חיזוק נוכחותה במוגדישו והרחבת השפעתה בג'יבוטי ואריתריאה, מצרים בונה חיץ אסטרטגי מתקדם במרחק אלפי קילומטרים מגבולותיה, כדי להגביל את שאיפותיה הימיות של אתיופיה, ובמקביל למנוע כל דריסת רגל ישראלית באותו אזור.