Transcription
שלום לכולם. אנחנו כעת בשיעור הרביעי של לימודי היוונית שלנו, ובואו נראה את נושאי השיעור להיום.
היום אנו נעסוק בשם העצם ומאפייניו, ונתחיל לראות את הנטייה השנייה, הקרויה גם נטיית ο. אם כן, אנו פותחים בהגדרה: מהו שם עצם ומהם מאפייניו.
אם כן, שם העצם, שמכונה בלטינית נומן סובסטנטיבום וביוונית נקרא אונומה, שם עצם הוא למעשה שם של כל דבר, בין שהוא מוחשי, בין שהוא מופשט. זה יכול להיות שם פרטי, כלומר שם של אדם, נניח אריסטוטלס, סופוקלס, שם של מקום וכולי, שם של ארץ. ושם העצם יכול להיות גם שם של משהו כללי, כלומר שם שניתן לקבוצת דברים השייכים לאותו הסוג, למשל בית, עיר, בית ספר.
כל שם עצם בכל שפה יש לו מאפיינים שהם פחות או יותר דומים, למעט אולי המאפיין השלישי, שאותו אנחנו תיכף נראה.
המאפיין הראשון המובהק של כל שם עצם הוא מין, מה שנקרא מין דקדוקי. ישנן שפות שבהן המין הדקדוקי אינו ניכר, למשל אנגלית, אבל בעברית אנחנו מכירים זאת היטב: יש זכר ויש נקבה. אם כן, המין של שם העצם ביוונית יכול להיות זכר (מסקולינום, זהו המונח הלטיני המקובל), נקבה (פמינינום), או שם עצם נטרלי (בעברית – סתמי). בעברית אנחנו לא מכירים את האפיון הזה לשם עצם, משום שאין לנו שמות עצם סתמיים. אצלנו הכל הוא או זכר או נקבה. אך ביוונית וגם בלטינית שמות עצם יכולים להיות ממין סתמי, מין ניטרלי, ולכן זה גם מכונה נאוטרום.
אנחנו יכולים לדעת מהו מינו של שם עצם לעתים רק מתוך משמעות השם. למשל, אם נאמר שם פרטי "סופוקלס", אנו יודעים שהוא היה גבר, מכאן – זכר. אבל במקרים אחרים, שם העצם הכללי לא ירמוז לנו על מינו. ולכן אנחנו צריכים ברוב המקרים לשנן את מינו של השם. כל שם עצם שאנחנו לומדים, אנחנו נצטרך ללמוד, בין יתר הדברים, גם מהו המין שלו: האם הוא זכר, נקבה או ניטרלי. זהו המאפיין הראשון.
מאפיין נוסף של שמות עצם הוא מספר. מה הכוונה? שם עצם יכול להיות או ביחיד (סינגולריס), או ברבים (פלורליס), או ביוונית נתייחד גם מספר שנקרא זוגי (דואליס). השם די מסביר בכוחות עצמו מה הוא מין זוגי, כלומר שני דברים מכל סוג שהוא נקראים דואליס, שם עצם ממין זוגי. נאמר שביוונית ליחיד ולרבים וגם לדואליס נתייחדו סיומות מסוימות, וכך אני מבחין בין אם שם עצם הוא ביחיד או ברבים או בזוגי.
השימוש במספר זוגי הוא לא נפוץ, ולכן מקובל להשמיט אותו בלימוד של הנטיות של שמות העצם. גם אנחנו נעשה את זה בלוחות הנטייה, כפי שאתם תראו. בלוחות שאנו נציג בהמשך, לא יהיה שם מספר זוגי. יהיה אך ורק יחיד, ויהיה לאחר מכן רבים, אך לא זוגי. הכללים לנטיית הזוגי אותם נלמד בהמשך הם לא קשים ולא מסובכים, אבל משום שהשימוש בדואליס הוא לא נפוץ ביוונית הקלאסית שאותה אנו לומדים, אנחנו לא נלמד אותו כחלק משינון הפרדיגמות, כלומר הטבלאות של שמות העצם הכלליות שבהן אנחנו נעסוק. זו מעין חצי נחמה, כי כך יש לנו פחות צורות לשנן ולזכור בעל פה. אם זאת, צריך לדעת שהמספר הזה, הזוגי, קיים. בדרך כלל כשקוראים טקסטים המלווים בקומנטר, כלומר בספר שעוזר לנו עם כל מיני קשיים דקדוקיים ותחביריים, כשמופיע צורה של דואליס, העורך או כותב הקומנטר בדרך כלל מעיר על זאת, וזה גם מקל עלינו בצורה מסוימת. אם כן, זה המאפיין השני של שמות העצם.
המאפיין השלישי שאופייני לשמות עצם ביוונית ובלטינית, ולמען האמת גם בכמה שפות מודרניות, למשל בגרמנית, הוא יחסה. מה הכוונה? יחסה, המונח הזה נקרא בלטינית קאסוס, וביוונית אנו מכנים אותו פטוסיס. זה גם כתוב לנו במצגת שלפנינו: קאסוס ופטוסיס. משמעות שתי המילים היא זהה, והמשמעות היא נפילה. קאסוס בלטינית, ופטוסיס מן הפועל πίπτω ביוונית, משמעותן נפילה. נפילה מהיכן? מן הצורה הראשית של השם, מה שנקרא יחסת הנומינטיבוס, שאנחנו נגדיר מה זה אומר ממש בעוד רגע. היחסה הראשית, יש חמש כאלה. הראשית והראשונה היא הנומינטיבוס, היא היחסה המורה את תפקידו התחבירי של השם כנושא במשפט. זה הנומינטיבוס. היחסה הראשית היא זו, וכל יחסה אחרת למעשה נופלת או נמצאת מתחת ליחסה הראשית, הנומינטיבוס, ולכן היחסה נקראת פטוסיס, נפילה.
באופן כללי, מה תפקידה של יחסה? תפקידה היא להורות את תפקידו התחבירי של שם העצם במשפט. וכבר אמרנו ממש קודם לכן שהנומינטיבוס זו היחסה המציינת את נושא המשפט. יש גם יחסה אחרת שתפקידה לציין את המושא של המשפט, בין שהוא ישיר, בין שהוא עקיף, ועוד יחסה שתפקידה לציין שייכות. נאמר שהיחסות מתאפיינות על ידי סיומות מאוד מוגדרות, שנספחות לחלק של שם העצם שאינו משתנה, הוא נקרא הגזע. על כך נרחיב בהמשך.
אם כן, נרחיב מעט על היחסות. כפי שאמרנו קודם, ישנן ביוונית חמש יחסות, הן ביחיד והן ברבים. כלומר, כל שם עצם, אם אני מטה אותו עכשיו ביחיד, אוכל להטות אותו בחמש יחסות, וגם כשאטה אותו ברבים, אוכל להטות אותו באותן חמש יחסות. כמובן, הנטיות תהיינה נבדלות זו מזו בסיומות. יש סיומות של יחיד ויש סיומות של רבים לכל יחסה ויחסה.
אם כן, מה הם השמות של היחסות? נומינטיבוס היא היחסה הראשונה. ווקטיבוס היא היחסה השנייה. היחסה השלישית היא אקוסטיבוס, גם בעברית אקוסטיבוס. הרביעית היא גנטיבוס, אפשר לכתוב את זה כגנטיבוס כך, או גניטיבוס. האיות לא ממש משנה כאן, שתי הצורות קיימות וקבילות. והיחסה האחרונה היא יחסת הדטיבוס, דטיבוס.
לכל יחסה, כפי שציינו קודם, נתייחדה סיומת משלה. הסיומת הזאת מתווספת לגזע השם. אנחנו תכף נברר גם מהו גזע השם. כאשר אני מבצע נטייה של שם עצם, אני בעצם עושה את הדקלינטיו של שם העצם. דקלינטיו הוא המונח הלטיני המקובל לנטיית שם העצם.
אם כן, מהו גזע השם? גזע השם הוא אותו חלק בשם העצם שאינו משתנה בו. מה הכוונה? שם העצם היווני נתייחד בסיומות שונות ליחסות השונות, כפי שציינו קודם. עם זאת, הסיומות אמנם משתנות, אבל הגזע של השם, החלק שאינו משתנה, הוא קבוע. למשל, במילה λόγος, המילה המופיעה לנו כאן, המילה λόγος, שמשמעותה אגב היא רב-גונית. λόγος יכול להיות "מילה", יכול להיות "נאום", יכול להיות "סיפור", קשת רחבה של משמעויות. במילה הזאת, λόγος, הגזע הוא λόγο-. לגזע הזה אנחנו נוסיף את הסיומות השונות ביחסות השונות.
נוהגים לסווג את שמות העצם בשפה היוונית העתיקה לפי האות האחרונה של גזעיהם, ולפיכך לחלק אותם לשלוש נטיות. אתם כבר יכולים לראות שבגזע הקודם של המילה λόγος, דהיינו λόγο-, האות האחרונה היא תנועה, ο. מכאן ששם העצם הזה שייך לאותה נטייה הנקראת נטיית ο, נטיית אומיקרון. היא גם במקרה מכונה הנטייה השנייה. יש עוד שתי נטיות: נטייה ראשונה ונטייה שלישית.
בדרך כלל אנחנו יכולים לדעת מהו גזעו של השם ולאיזו נטייה הוא שייך אם אנחנו מבררים מהי יחסת הגנטיבוס יחיד שלו. יחד גנטיבוס היא אותה יחסה שמציינת שייכות, על כך נרחיב בהמשך. אני צריך לברר מהי יחסת הגנטיבוס שלו, ומכאן אני אוכל לדעת מה היא קבוצת הנטייה שאליה השם הזה שייך.
מדוע זה חשוב? כי כאשר אני מחפש שם עצם במילון, אני אברר אותו בשלוש דרכים. קודם כל, שם העצם יופיע כערך במילון, בצורת הנומינטיבוס יחיד שלו. שם העצם ניתן בצורת נומינטיבוס יחיד. לאחר מכן, במילון, מיד אחרי הערך של נומינטיבוס יחיד, תופיע סיומת. הסיומת הזאת תהיה הסיומת של הגנטיבוס יחיד של אותו שם עצם. לאחר הסיומת תופיע תווית היידוע, כלומר צורת ה"א הידיעה, שגם אותה אנחנו נלמד בקרוב. תופיע צורת תווית היידוע שמתאימה לאותו שם עצם. תווית היידוע תקבע או תאמר לנו מהו המין הדקדוקי של אותו שם עצם.
נראה למשל כמה דוגמאות. למשל המילה λόγος שראינו קודם, שזה מילה, רעיון, נאום. λόγος. אנו מוצאים אותה במילון כך: λόγος, מיד לאחר מכן תהיה הסיומת -ου. אנחנו נלמד איך עושים את הנטייה בהמשך. אני מבין מן הסיומת הזאת שהגנטיבוס יחיד הוא λόγου, ומכאן שהשם הזה שייך לנטייה השנייה. λόγος, λόγου. וכאן בסוף אתם יכולים לראות ὁ. ὁ זוהי תווית היידוע של השם הזה, כלומר ה"א הידיעה המשתייכת ל– λόγος. אני מבין שמדובר פה בשם עצם ממין זכר, מדוע? כפי שאנחנו נלמד בהמשך, ὁ זוהי צורת תווית היידוע של שמות עצם ממין זכר. כלומר, ὁ λόγος, המילה אם תרצו. פה אנחנו גם רואים הבדל מסוים בין היוונית העתיקה לעברית. "מילה" אצלנו היא נקבה. ביוונית אותה "מילה", λόγος, מינה הוא זכר, ὁ λόγος. מצד אחר, לפירוש של λόγος יש גם את המובן של "רעיון", ואז בעברית יש הקבלה. "רעיון" או "נאום" גם, בעברית הם זכר, וכך גם ביוונית.
המילה הבאה היא Αἴγυπτος. אני אסיר כאן את עצמי שלא אסתיר לכם. Αἴγυπτος, אתם רואים? Αἴγυπτος, -ου. שוב פעם אנחנו רואים את הסיומת הזו של הגנטיבוס יחיד. לאחר שאנחנו נלמד כיצד מטים את שם העצם, אנחנו נדע שיש לקרוא את זה Αἴγυπτος, ועם הסיומת הזו, Αἴγυπτου, מצרים, ארץ מצרים. כאן יש לנו את תווית היידוע ἡ, לומר ששם העצם Αἴγυπτος שייך למין נקבה.
ושם העצם האחרון, ἔργον. ἔργον, זהו שם עצם שמשמעותו היא "עבודה", "מלאכה" או "מעשה". ἔργον. גם כאן הגנטיבוס יחיד -ου, ἔργον, ἔργου, ותווית היידוע הנספחת אליו היא τό. כלומר, אנחנו יודעים, או יותר נכון נדע לאחר שנלמד גם את נטיות תווית היידוע, τό זוהי הצורה בתווית היידוע שמציינת שם עצם ממין ניטרלי. Τό ἔργον, העבודה.
אם כן, הנטייה השנייה של שמות עצם נקראת נטיית ο, נטיית אומיקרון, והיא למעשה מורכבת משמות עצם שגזעם מסתיים ב-ο. אולי אתם תוהים, אם יש שלוש נטיות, מדוע אנו נתחיל דווקא בנטייה השנייה. זה עניין של פשטות יחסית של הנטייה הזו. מה הכוונה פשטות? יש בה את הצורות המעטות ביותר מבין שלוש הנטיות ביוונית, לכן אנחנו מוצאים זאת נוח להתחיל דווקא בנטייה השנייה. אחר כך נתקדם לנטייה הראשונה, ולבסוף לנטייה השלישית, שהיא גם המורכבת מכולן.
אם כן, הנטייה השנייה מכילה שמות עצם שגזעם מסתיים ב-ο. אנחנו נקרא שיחסת הנומינטיבוס יחיד, כך נמצא את המילים הללו במילון, יחסת הנומינטיבוס יחיד מסתיימת ב -ος, גם מילים בזכר וגם מילים בנקבה, או ב- ον, ואז אנחנו נדע ששם העצם שייך למין סתמי, כלומר לנאוטרום. מה שמאפיין את הנטייה השנייה הוא שרוב שמות העצם שמסתיימים ב-ος שייכים למין זכר. ישנן מילים בודדות, למשל המילה νόσος כאן לפנינו, ἡ νόσος, כלומר שם עצם ממין נקבה. ὁδός, דרך, אמנם מסתיימת ב-ος כמו νόσος, אבל שתי המילים הללו ביוונית הן ממין נקבה. עוד מילים שמינן הוא נקבה ושייכות לנטייה השנייה הן מילים של ארצות, שמות של ארצות, של ערים, עצים וצמחים. כל המילים הללו שמסתיימות ב-ος אף הן ממין נקבה. למשל Δῆλος, רואים כאן, דלוס, האי הקדוש לאפולון ולאחותו ארטמיס. Δῆλος, Αἴγυπτος, שראינו קודם לכן, מצרים, והשם הנחמד הזה, κυπάρισσος, זה שם של עץ, ברוש. המילים הללו כולן הן ממין נקבה.
אם כן, בשיעור דנו במאפיינים השונים של שמות עצם ביוונית, והתחלנו לדגום קצת משמות העצם בנטייה השנייה. השיעור הבא יוקדש כולו לדיון בנטייה השנייה, ואנחנו ממש נראה איך מטים שם עצם על כל יחסותיו בנטייה הזו. להתראות וכל טוב.